Search

בהשראת יום כיפור - מחשבות על יושרה


בהשראת שיחה עם חבר קרוב תהיות בנבכי יום כיפור... מאז שאני זוכרת את עצמי, יום כיפור היה יום בו הרגשתי את הצביעות של עצמי. צמים, לא צמים, מתארגנים על סרטים, עושים מין חשבון נפש אינסטנט כזה, פה ושם איזה תפילה או התבוננות – בגדול, מחכים שהזמן יעבור :-)

יחד עם זאת, זה תמיד היה יום בו שאלתי שאלות, חיפשתי תשובות, ואולי, עם הזמן, גם שתקתי לכמה רגעים על מנת לשמוע גם את ההדהוד החוזר אלי.

כאדם שגם כך חושב יתר על המידה, אני מוצאת את עצמי, כל שנה, שוברת את הראש, מה באמת היום הזה מסמל עבורי. אולי יותר מכל, זה יום בו אני פוגשת את עצמי, ביושרה, ללא שכבות החיוכים, עיטורי הביטחון והידע.

מהו יושרה אם לא אותה אמת פנימית שאין לה חשיבות לאיש – מלבדי. מהו אינטגריטי באמת? הלכתי למקור.. מהמילה הלטינית integer , "לעשות אחד" – "לעשות שלם". אז אולי אינטגריטי זה אותו מקום בו אוספים את הקונפליקטים, את הבלבול, את "הכן מול הלא", את הספקות ומוצאים את הדרך לחיות איתם בשלמות או לשחרר את מה שאינו יכול להתקיים בו זמנית, באחדות.

וכמה "מקרי" שיום כיפור, נחשב לחג של "להיענות לקריאה" וכן לחג של אחדות. אחדות בין אדם לחברו, אחדות בין אדם לעצמו, אחדות בין אדם לבוראו. ומיהו בוראנו אם לא כל מה שיש וכל מה שאין ולעשות שם integer, "לעשות אחד"... לא תמיד פשוט.

בין אדם לחברו: לאחד חברויות וקשרים בהם נאמרו דברים מיותרים, שלא תאמו לציפיות, שאולי קצת נפגעו - אם יש קשרי חברות ואהבה אותנטיים המתבססים על אמת וחברות, בהם האגו יודע לעמוד קצת בצד - נראה לי שהאינטגריטי נשארת איתנה.

בינינו לבין עצמנו – אנחנו לא מושלמים. (תובנה ענקית, לא????) אפשר כמובן לשנות, לשחרר, לשפר – הרי זאת למידה בסופו של יום, אך בהבנה הזאת, מעצם ההכרה הזו - ההשלמה, השלמות, ה"לעשות אחד".

אז מה בין אדם לבוראו...איך עושים שלם, שלום, עם כל מה שיש? עם כל מה שאין? עם כל מה שהיה, הווה ויהיה? איך מבינים שזה אותו דבר? שאין יש ואין אין? שזה השלם? כנראה בדיוק בכך – שזה, השלם.

והנני שוב ביום כיפור, תוהה איך לעשות שלום ביני לבין בוראי. איך אני יכולה להשלים עם דברים מסוימים מבלי לרצות לשנות אותם? מנגד, איך אני יכולה לשנות מתוך מקום המשחרר את החוסר, מתוך שלמות או השלמה?

מעצם הרצון לשנות – אין אינטגריטי. מעצם הרצון להשלים – אין אינטגריטי.

אז אולי כמו שחברי מילן אומר בקלות הבלתי נסבלת של קיום: “There is no perfection only life”

ומהם החיים בעצם אם לא רצף של חוסר מושלמויות???

ואולי על זה נכתב תפילת המכורים: אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את אשר ביכולתי והתבונה להבחין בין השניים

אז כנראה חברים אמשיך לתהות גם השנה ובכל זאת אאחל שנלמד לחיות עם עצמנו ביושרה כי כנראה זו הכוונה במילה אחדות ויום כיפור, אני מזכירה, הינו חג של אחדות.

All things have their time. All things have their answers. All things have their right to be. Accepting this reality, all things come into harmony".


4 views

© 2013 Karen Sealine

Proudly created with Wix.com